קפה עם משקיענית - מלכה הפרה

"מה את אומרת על המניה של וורן באפט, ברקשייר? תשואה ממוצעת של 30 שנה, 14% בשנה. זו חברת אחזקות, כמו מדד של חברות איכותיות, שהצוות של ברקשייר בוחר בקפידה. אבל היא לא מחלקת דיבדינד. הם מאמינים בהשקעה של הכסף בצמיחה של החברה ולא בחלוקה למשקיעים"

"הכי חשוב זה שמניה שאשקיע בה, תיתן לי דיבידנד גבוה. כמה שיותר גבוה, יותר טוב."

קפה? ☕️

אני לא גרה בקיבוץ וגם לא עוסקת בחקלאות. יתרה מכך, אפילו הנענע באדנית שלי כבר התייאשה והבינה שעדיף שתשיג לה מים ממקור אחר.

אבל בכל זאת, אנסה להסביר את נושא הדיבידנד באמצעות סיפור קצר על פרה ברפת.

דיבידנד כמשל לחלב

פעם הייתה חקלאית צעירה שהחזיקה ברפתה פרה יוצאת דופן בשם מלכה. מלכה הייתה פרה שמניבה חלב בשפע, והחלב שלה היה מבוקש מאוד בשוק המקומי בשל טעמו המיוחד ואיכותו הגבוהה.

יום אחד, התייעצה החקלאית עם יועץ כלכלי ששכנע אותה שחייבים לנצל את מלכה עד תום ולהרוויח כמה שיותר מהחלב שלה. החקלאית החלה לחלוב את מלכה יותר פעמים ביום והחלה למכור את כל החלב שהיא ייצרה. הכנסותיה צמחו בקצב כפול, והיא מיהרה לבזבז את כספה על מערכת קירור חדשנית לרפת שיהיה לה נעים לעבוד בימי הקיץ החמים.

אך לאחר זמן מה, החקלאית שמה לב שמלכה נראית תשושה יותר ויותר, החלב כבר לא באותה כמות והאיכות התחילה לרדת. מלכה לא קיבלה את הזמן הדרוש לה להתחזק בין חליבה לחליבה, וכמות המזון שהחלבנית סיפקה לה הייתה מוגבלת, כי הכסף הופנה לצרכים אחרים.

המצב התחיל להחמיר, ולמרות שהכנסות החלב היו גבוהות בתחילה, הן התחילו לרדת עקב הירידה באיכות ובכמות החלב. החקלאית נאלצה למכור פחות חלב ובאופן טבעי במחיר נמוך יותר בשל איכות ירודה. בסופו של דבר, מלכה הפסיקה להניב חלב לחלוטין, והחקלאית נשארה בלי הכנסות כלל מהפרה.

החקלאית הבינה, שאם הייתה נותנת למלכה זמן להתחזק בין החליבות, ומשקיעה במזון איכותי בכמות מספקת, ייתכן שהיא הייתה ממשיכה לייצר חלב איכותי בכמות גדולה לטווח ארוך. היא גם הבינה שאת ההכנסות שצמחו, הייתה צריכה להשקיע ברכישת פרה נוספת לרפת, וכך יכלה להגדיל את התוצרת וגם את ההכנסה העתידית של הרפת. זאת, במקום לבזבז את הכנסותיה על קירור הרפת שלא מהווה כל השקעה בצמיחת העתיד העסקי.

מזומן עכשיו רווחים אחר כך

משל הפרה מלכה, ממחיש את החשיבות שבהשקעת הרווחים מחדש בתוך העסק. כמו הפרה מלכה, כל חברה זקוקה להשקעה והזנה מתאימה כדי להמשיך ולהניב "חלב" - רווחים, לטווח ארוך.

עד כמה שמפתה אותנו, המשקיעים והמשקיעות, לקבל דיבידנד - כסף מזומן בכל חודש לחשבון הבנק, חלוקת דיבידנדים מופרזת של חברה עשויה להוביל את החברה למצב שאינה משקיעה די בפיתוחיה העסקיים ובצמיחה העתידית שלה. דבר שעלול לפגוע ברווחיות שלה בטווח הארוך.

והרי אנחנו, כבעלים ובעלות מניות בחברה ושותפים להצלחותיה וכשלונותיה, נעדיף שהיא תשגשג גם בעתיד ותניב לנו רווחי הון גם שנים קדימה.

אז למה בכל זאת יש משקיעים ומשקיעות שמחפשים דיבידנד במניה?

דיבידנד הוא חלוקת רווחים ישירה לבעלי המניות של החברה. דיבידנדים מספקים מקור הכנסה שוטפת למשקיעים, במיוחד לאלו המסתמכים על הכנסות מתיק ההשקעות שלהם, פנסיונרים, או צעירים שהחליטו לצאת לפרישה מוקדמת. הכנסה זו יכולה לשמש להוצאות שוטפות או להשקעה מחדש.

חלוקת דיבידנדים גם יכולה להוות סימן לכך שהחברה במצב כלכלי טוב ויש לה רווחים יציבים. חברות אשר משלמות דיבידנדים באופן קבוע נתפסות כיציבות פיננסית ואמינות. אבל כמו במשל של מלכה הפרה, כבר הבנו שלעיתים חלוקה מופרזת אינה סימן טוב לעתיד שיבוא.

עוד נקודה שראוי לציין, מניות שמשלמות דיבידנדים באופן עקבי במשך שנים, נוטות להיות פחות תנודתיות. הסיבה לכך נובעת מהכנסה יציבה שמקבלים המשקיעים ומהציפייה שלהם לקבל דיבידנד גם בעתיד.

אם אתם שואלים אותי?

אני מעדיפה להשקיע בחברה שמנהלת את עסקיה מתוך מחשבה על עתידה הפיננסי ומקסום כלכלי, מאשר חברה שעוסקת בריצוי הכיס של משקיעיה בזמן הווה.

לא סתם ברקשייר נוטה לא לחלק מזומן כדיבידנד למשקיעיה.

כל הנתונים המופיעים בפוסט נכונים ליום כתיבתו.

כל הכתוב מעלה, מטה ובצדדים, הינם דעותיי האישיות בלבד.

אין באמור בפוסט זה בפרט ובבלוג בכללותו, להוות כל המלצה לפעול בכל נייר ערך.